החלטה בתיק פמ"ר 5308-12-11

השאלה שלפנינו ופתרונה בקליפת אגוז

(תוקפה של שלילת משרד הרישוי על פי סעיף 56 לפקודה העוסק בנהג פרוע או מופרע)

סעיף 56 לפקודת התעבורה קובע כי רשות הרישוי מוסמכת לפסול רישיונם של נהגים אם משוכנעת היא שבדרך נהיגתם יש סכנה לציבור.  מכוח סעיף זה תוקנה תקנה 212 לתקנות התעבורה הקובעת קריטריונים להיותו של נהג מסוכן, ואלו מבוססים בעיקר על הרשעותיו התעבורתיות הקודמות.

האם מוצדקים קריטריונים אלו?  והאם ניתן להשתכנע כי מי שנופל לקריטריונים אלו מהווה סכנה לציבור?  זוהי השאלה שלפנינו.

לטענת המשיב שהיה מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, התשובה שלילית.  לגישת ההגנה, קריטריונים אלו נחקקו ללא היגיון, ללא מחשבה, ללא איסוף נתונים מדעיים/אובייקטיביים, ובשרירות לב של משרד הרישוי.  חובה לבטלם ואי אפשר להתייחס אליהם.  ממילא נופלת פסילתו של המשיב שלפני.

טענה זו של ההגנה מעוררת אהדה רבה בעיקר משום שאכן לא ברור על איזה בסיס מדעי נקבעו הקריטריונים. אולם לאחר ששקלתי הגעתי למסקנה כי אין ביכולתי לקבל את גרסת ההגנה משלוש סיבות עיקריות.

ראשית -  טענותיה של ההגנה לגבי אופן תיקון התקנות טובים למעשה לרוב מעשי החקיקה של המשפט הפלילי והמשפט בכלל.  עד כמה שלא ימצא חן הדבר בעינינו, זהו המצב.  ממילא לא ניתן לבוא בטרוניא על דרך התקנת התקנות.

שנית - פסיקת בתי המשפט האחרים כולל בית המשפט העליון קבעה חזור ושנה כי התקנה חוקתית.  ממילא גם אם טענות ההגנה לא נטענו במקרים אלו בצורה כה ברורה כמו לפני, יקשה לבטל את דעת עמיתי ובוודאי לא את הערכאות שמעלי.

שלישית - מהעובדות מסתבר כי יישומה של תקנה זו הוא במקרים נדירים.  במקרים מעין אלו יש הליך ודרך לתקן את התוצאה על ידי בית המשפט לתעבורה.  דרך תיקון זו מקהה את הקושי ביישום התקנה.

מכל שלוש הסיבות המצטברות האלו עולה כי אין מקום להורות על ביטול התקנות בתקיפה עקיפה כפי שמבקשת ההגנה.  אולם אפשר לצמצם משמעותית את אורך הפסילה כפי שאכן החלטתי במקרה שלפני.

ומכאן נעבור לפירוט החלטתנו.

נהג פרוע או מופרע - התפתחות סעיף 56 לפקודת התעבורה ותקנותיו עד היום

סעיף 56 לפקודת התעבורה קובע כיום בהאי לישנא:

"הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברישיון נהיגה."

משרד הרישוי לא עשה כל שימוש בסעיף זה עד לשנת 2008 שאז החל לעשות בו שימוש ופסל את רישיונם של נהגים לא מעטים.  חלק מבתי המשפט פסלו פרקטיקה זו ובסופו של דבר פסל אותה בית המשפט העליון בעניין זינו בשל חוסר קריטריונים ברורים.  בית המשפט העליון קבע כי מן הראוי שקריטריונים מעין אלו ייקבעו בחקיקה ראשית או לכל הפחות בתקנות.

ואכן משרד הרישוי הרים את הכפפה ותיקן את תקנה 212(ב) לתקנות כדלהלן:

212ב. (א)           רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה:

(1)        30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה;

(2)        חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה.